הסוף של הסיפור מסתיים בזה שאחרי שחברתה הטובה של פרוונה,לילה נפטרה מהמוקשים. היא נשארת עם אמה ואחיותה, אסיף וחסן נשארים איתה אבל אני לא מוצאת ממש סוף טוב בזה. כמובן שכמעט כל הספר פרוונה אחרי מות אביה מחפשת את משפחתה, היא מוצאת אותם בסוף אבל מה קורה אחרי המלחמה? האם פרוונה שרדה? לדעתי הסוף היה צריך להיות אפילוג שבו מתארת הסופרת את פגישתן של שאוזיה ופרוונה אחרי עשרים השנה במגדל אייפל. אולי לדעת אם כל שאר הדמויות האחרות שרדו או האם הם המשיכו את חייהם לאחר המלחמה. מה קרה להם ששמעו על נפילת הטליבאן?
הספר נותן משמעות מאוד חזקה והמסר שלו מעניין. אני חושבת שהמסר הוא לא לוותר ולעמוד מול קשיים ולא להגיד "אני לא יכול" זה בעיקר בגלל שאנחנו לא רוצים להתמודד עם משהו. הספר נתן לי מסר מאוד פמיניסטי, הוא מראה שגם בנות יכולות להתמודד עם קשיים. הספר מאוד הזכיר לי את הסיפור של מולאן, הוא מראה שבנות יכולות להיות שוות לגברים ושהן גם חכמות ואמיצות להתמודד עם העולם שבחוץ. הוא מראה שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו למצבים שלא חשבנו שאנחנו נקלע אליהם. אננו גם צריכים להיות שמחים בחלק שלנו "אין זהו העשיר השמח בחלקו".
את יומן המסע כתבתי אחרי שהייתי מאוד מופתעת מהסוף. ניסיתי כמה שיותר לכתוב את מה שאני חושבת על הספר. אני מאוד אהבתי את הספר, ושמחתי על הבחירה של המורות להביא לנו את הספר הזה. ובעקבות כל מה שכתבתי על הספר אני מאוד רוצה המשך כי הסוף יותר מידי פתוח. מאוד הזדהיתי עם פרוונה וקיוויתי בשבילה לסוף טוב. אני מקווה שכל הקוראים ייהנו מהספר הזה כמוני.
