המשך

עוד אירוע שגרם לי לפחד הוא שפרוונה ואסיף הבינו שהם נמצאים בתוך שה מוקשים. פחדתי לחייהם של פרוונה ואסיף,הייתה לי הרגשה שהם יינצלו, אחרת לא הייתה עלילה להמשך הסיפור. גם אני הייתי ממש מפחדת אם אני יודעת שבכל פעם שאני יכולה ללכת אני אתפוצץ. זה הזכיר לי את סדרת הספרים משחקי הרעב . כאשר קטניס ( הדמות הראשית) רצתה לפוצץ את המאגר האוכל של המיועדים האחרים, היא השתמשה בשה המוקשים שהמיועדים האחרים הכינו בשביל לפוצץ את האוכל.

 לפרוונה יש כמה דילמות במהלך הספר: פרוונה נתקלת בגנבת הביצים מאדם אשר העסיק אותה בכפר בנדודיה. היא ואסיף גוועו ברעב ולכן הליטו ללכת לבית התה בחיפוש אחר מים. אחד האנשים שם נתן עבודה לפרוונה. היא הרגישה מנוצלת ורעה עם עצמה ולכן הייתה לה דילמה האם לגנוב ביצים מהלול של המעסיק שלה, ובכך היא נזכרת באביה שבנדודיהם אמר לה שאפילו שיש הזדמנות טובה לגנוב, הם לא יוכלו לחיות אם זאת שגנבו משהו שהוא לא שלהם. בכל מקרה פרוונה הייתה מותשת מהעבודה ולכן היא ואסיף החליטו לגנוב את הביצים ועוד תרנגולת. היא הרגישה רע עם עצמה אבל בכל מקרה,לא היה להם יותר מידי אוכל בשביל לשרוד.

עוד דילמה שהייתה לפרוונה הייתה האם לטפל בחסן,תינוק שמצאה באחד הבניינים שננטשו לאחר ההפצצות. אני בטוחה שהיא ידעה מה משמעות הטיפול בילד כל כך קטן, היא הבינה שאימו של הילד לא יכלה להמשיך לטפל בו. היא החליטה לאמץ אותו  ואפילו נתנה לו שם כמו של אחיה הגדול אשר נהרג בפיצוץ , זה מאוד ריגש אותי שהיא בחרה לטפל בו ולא להשאיר אותו למות. זה מראה עד כמה היא אחראית ובוגרת לגילה.